גזר דין בתיק פ"ל 10565-11-11

מבוא

1.            הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח חובה תקף ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

2.            על פי המתואר בכתב האישום, ביום 30.8.11  נהג הנאשם במכונית רנו ונסע לכיוון כיכר אדם ממעלה אדומים לשער בנימין.  באותה שעה נהג הנאשם כאשר הוא פסול לנהיגה על ידי משרד הרישוי מיום 11.2.10 למשך תקופה של 12 חודשים. זאת למרות, שבתאריך 14.4.10 הודע לו דבר הפסילה ובתאריך 5.10.10 התייצב במשרד הרישוי והפקיד רישיונו והודע לו כי אינו רשאי לנהוג מבחינה בריאותית.

התסקיר

3.            הנאשם נשלח לקבלת תסקיר בעניינו על אף שביום ביצוע העבירה היה בן 21 וחצי וזאת מאחר שהסניגור טען שזמן קצר לפני ביצוע העבירה הנאשם שוחרר מאשפוז בן למעלה מחודש וחצי בבית החולים הפסיכיאטרי בכפר שאול.

4.            על פי התסקיר מדובר בבחור צעיר, בן 22, נשוי ואב לילד, המתגורר בבית הוריו. בשנת 2009, אושפז למשך חודש בביה"ח "איתנים" בשל מצב פסיכוטי. לאחר שחרורו מהאשפוז, הוא המשיך במעקב פסיכיאטרי בתחנה לבריאות הנפש. באפריל 2011, עקב הטבה במצבו, הוחלט על סיום הטיפול והפסקת הטיפול התרופתי. הוא לא עובד כיום, ומתקיים מקצבה של המוסד לביטוח לאומי. לדבריו מצבו הבריאותי והנפשי יציב. ביחס לרישיון הנהיגה, בעקבות מצבו הנפשי, נפסל רישיון הנהיגה שלו לרכב פרטי וכבד. ובהמשך, לאחר בדיקות מכון הארבעה, הוחזר רישיונו לרכב פרטי. יחד עם זאת, הנאשם טרם ערך תהליך להחזרת הרישיון לרכב כבד. שירות המבחן התרשם מהחשיבות שהנאשם מייחס לרישיון הנהיגה, אשר לפי הטענה מספק לו תחושת מסוגלות, עצמאות, ביטחון וערך עצמי גבוה.

שירות המבחן בא בהמלצה להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

טיעוני הצדדים

5.            המאשימה עתרה להשית על הנאשם, מאסר בפועל. אולם, נוכח תסקיר שירות המבחן הביעה הסכמתה לכך  שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות.

6.            מנגד, ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי, פסילה מינימאלית וקנס מינימלי. זאת ביקש הסניגור מאחר והנאשם ביצע את העבירה לפני למעלה משנתיים וחצי כאשר היה במצב רפואי לא פשוט שבגינו נפסל ע"י משרד הרישוי לתקופה זמנית לצורך בחינת כשרות נהיגתו. בסופו של יום, הוחלט להחזיר לו את רישיון הרכב הפרטי ולפסול את רישיון המשאית.

7.            עוד ציין ב"כ הנאשם, כי כיום, לנאשם רישיון נהיגה תקף עד 2016.  הטלת מאסר ולו בעבודות שירות עלולה להכשיל את הנאשם ולהוות הרתעה יתר על המידה בנסיבות הספציפיות.

נהיגה בזמן פסילה

8.            עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה. בית המשפט העליון התייחס לא פעם לחומרה המיוחדת אותה יש לייחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולענישה המחמירה המתחייבת בעטיה. כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י (פורסם בנבו, 26.5.05):

            " העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה         בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת         בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על             כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית             המשפט".

9.            יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.1.11)).

10.       חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירת נהיגה בזמן פסילה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.8.04)  רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לאבן (פורסם בנבו, 08.05.07).

מהו העונש ההולם?

11.       לאחרונה תוקן חוק העונשין (תיקון 113) העוסק ב" הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". מטרת התיקון היא לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

12.       העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה , לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא את עקרון הגמול. בכך זוכה עקרון זה לבכורה על פני עקרונות ההגנה על שלום הציבור וההרתעה, לרבות שיקומו של הנאשם.